Tuesday, June 5, 2012

יום הולדת 40 לזיגי סטארדסט - Happy Birthday Ziggy Stardust

לפני בדיוק 40 שנה, נחת על כדור הארץ החיזר הכי סקסי עלי אדמות - זיגי סטארדסט, והביא איתו כמה עכבישים ממאדים. האלבום הרביעי של דייויד בואי היה גם זה שהפך אותו מזמר של להיט אחד (Space Oddity) לרוק סטאר עם קבלות, והביא לו גם את הפריצה המיוחלת בארה"ב. בואי היה הראשון שהבין שרוק איננו רק מוסיקה טובה ובועטת, אלא גם שואו, וכמה שיותר - יותר טוב. לפתע פגש העולם זמר שמופיע עם איפור כבד, שיער אדום-אש ותלבושות מופרעות (וכל הגאגות יכולות לאכול את הכובע ולשבת בשקט. בלי בואי לא היה שום דבר מזה). האלבום "זיגי סטארדסט", מלבד היותו מלא בשירים משובחים ורגעים מוסיקליים נצחיים (ותכף אמנה כמה), גם מסמל את המהפכה המגדרית שבואי הביא. הנה גבר שלא מפחד להצהיר שהוא משתעשע עם כולם, מכל סוג וצבע ומין, שמלהטט עם הזהות המגדרית שלו בלי בושה: מצד אחד מצהיר בראיון עיתונאי מפורסם שהוא גיי, מצד שני נשוי לאנג'לה ואב לזואי, ולא טורח להסביר למה ואיך. 









6 ביולי, 1972. בואי מבצע את "Starman" בתכנית הבריטית "Top of the Pops". היום זה נראה הכי לא פורץ גבולות, אבל אותו רגע בו החיזר הצבעוני הזה משליך את זרועו בקלילות על כתפו של הגיטריסט שלו, מיק רונסון, הפך לאירוע מכונן בהיסטוריה של הפופ, לרגע אייקוני. הורים ברחבי הממלכה הבריטית הגיבו בתדהמה, חלקם אף בזעם - מי זה הקוויר הזה שמעז ככה לגעת בגבר אחר בפריים טיים?! מיליוני נערים ונערות בריטיים פעורי עיניים יזכרו כל חייהם את הרגע הזה, שבו איש אחד נתן להם להרגיש שזה בסדר שהם שונים, שהוא אוהב אותם ככה. שום דבר כבר לא יהיה אותו הדבר. 

בואי, רונסון, הזרוע על הכתף. היסטוריה 

אגב רונסון, אי אפשר לדבר על זיגי סטארדסט או על פריצתו של בואי בכלל בלי להזכיר את האיש השקט והמוכשר הזה, שלצערנו עזב את העולם ב 1993. יש הטוענים כי רונסון הוא זה שאחראי לסאונד הייחודי של כל תקופת זיגי (שאפשר לכלול בה גם את האלבומים Hunky Dory ו Aladdin Sane, שהגיעו לפני ואחרי זיגי בהתאמה). רונסון, או Ronno כפי שכונה, מלבד היותו גיטריסט מחונן ומוסיקאי חד פעמי, היה אחראי על העיבודים המוסיקליים והיה למעשה השותף הלא רשמי של בואי בכל התהליך. 


READ MORE...



לאלמנט הדרמה תוסיפו את העובדה שבמקום לחלוב את אגדת זיגי ולהמשיך ולרכב על גליה לנצח, בואי החליט להרוג את הדמות שהביאה אותו לתודעה ועשה את זה באופן הכי לא צפוי: בהופעה האחרונה של סיבוב ההופעות עם העכבישים, ב Hammersmith Odeon בלונדון, רגע לפני השיר האחרון, הודיע בואי/זיגי לקהל שזו תהיה ההופעה האחרונה שהם אי פעם יעשו. ההפתעה היתה כפולה כיוון שגם חברי הלהקה לא ידעו שזה מגיע, ומייד אחרי ההכרזה הדרמטית עבר בואי ל "Rock N' Roll Suicide" - פסקול לסופו הטרגי של זיגי. 




האמת - זיגי, על אף היותו אלבום מצוין בכל קנה מידה, הוא לא הפייבוריט שלי מכל הקטלוג המפואר של בואי, למרות שהוא בהחלט יושב בין חמשת הגדולים. בכל זאת יש בו כמה רגעים בלתי נשכחים, כאלה שעושים צמרמורת גם בפעם המיליון ששומעים אותם:


1. התופים ההולכים וגוברים שפותחים את האלבום ב Five Years. האגדה מספרת שבואי בכה על-אמת בזמן שהקליט את השיר. 
2. ("I'm an Alligator, I'm a mama-papa coming for you"  (Moonage Daydream. אחד משירי הרוק החזקים ביותר. 
3.(Wham Bam Thank you Ma'am!" (Suffragette City". אחד הברייקים הכי טובים בהיסטוריה של הרוק. 
4.(I've had my share, I'll help you with the pain - you're not alone!" (Rock n' Roll Suicide"


גם עטיפת האלבום הפכה לסמל אייקוני, ולאחרונה החליטו באנגליה לציין את הרחוב המפורסם - Heddon Street - שבו צולם בואי-זיגי לעטיפה:

העטיפה הקדמית

מתוך הצילומים 

השלט המציין את המקום בו צולמה עטיפת האלבום

ולסיום, חיבור לאירוע בריטי מכונן אחר - לכבוד חגיגות ה60 למלכותה של אליזבת הבלתי נלאית, יצר אמן גרפיטי בריטי בשם בנקסי יצירה המחברת בין החגיגות של זיגי לחגיגות של המלכה - גרפיטי של אליזבת עם הברק המפורסם של זיגי מעטיפת האלבום Aladdin Sane:

Queen Ziggy

ולמי שרוצה לראות מה היה לי להגיד על זה בטלוויזיה, לחצו על הקישור:
http://www.youtube.com/watch?v=56t2cmHhFug

No comments:

Post a Comment